אופרה "Katerina Izmaylova": תוכן, וידאו, עובדות מעניינות, היסטוריה

ד 'שוסטקוביץ' אופרה "קטרינה איזמיילובה" (ליידי מקבת ממטנסק)

"קתרינה איזמיילובה" היא אופרה, אשר, כמו הגיבורה שלה, היה מוכן מדי עבור גורל טרגי. כנושאת אנשים, שעובדה מחדש פעמים אחדות, נאסרה פעמיים ונעלמה בשלבי התיאטרון הסובייטי במשך שלושים שנה, היא שבה והתחדשה כמו ציפור עוף החול. נכתב על ידי דמיטרי שוסטקוביץ ' עדיין בשנותיה הצעירות, שהפך לסמל העימות בין השלטונות לבין האמן, כיום היא מוכרת כעבודה המשמעותית ביותר בכל מה שנוצר בז'אנר האופראי במאה העשרים.

סיכום האופרה שוסטקוביץ 'קתרינה איזמילובה"ורבים עובדות מעניינות על עבודה זו לקרוא בדף שלנו.

סיכום "Katerina Izmailova"

אמצע המאה ה XIX. רוסיה עיר קטנה במחוז Mtsensk.

אשתו של הסוחר הצעיר, קתרינה לבובנה איזמיילובה, מתגוררת מאוד בביתו של בעלה, זינובי. אין מה לעשות, אלוהים לא נותן ילדים מבעל לא אהוב. שיעור אחד בלבד: הקשיבו לנזיפות מרה מפי חותנו השנוא של בוריס טימופיביץ'.

זינובי בוריסוביץ', לאחר שקיבל את הידיעה כי סכר נהרס באחת הטחנות, יצא לדרך. להיפרד, הוא מזהיר את אביו כי הוא שכר פקיד חדש סרגיי, ובינתיים בוריס טימופייביץ 'עושה קתרינה כורעת כדי להישבע אמונים לבעלה. כשכולם התפרקו, המבשלת אקסיניה מזהירה את המארחת שלה כי העובד החדש, סרגיי, הוא מטעה חתרני, ולכן גורש מעבודתה הקודמת.

בעוד הבעלים הוא משם, אנשי החצר של Izmailovs יש זמן רע: לאחר נטע Aksinho בחבית, הם צוחקים ממנה בגסות. רואה קלון כזה, קתרינה קם על הטבח ומבטיח סרגיי המגרש להכות אותו. בוריס טימופייביץ 'מפסיק את המאבק המתלוצץ, מאיים על הכלה שהוא יספר הכול לבנו.

זה ערב. קטרינה עצובה בחדר השינה. פתאום, סרגיי מופיע ומבקש לתת לו ספר לקרוא. המפתה הבוגדני, שיודע לפתות אשה, מדבר עם קתרין במלים עדינות ומנסה לחבק.

ערב אחד, מעונה בנדודי שינה, מסתובב בוריס טימופיביץ' בחצר. כשראה את האור בחלון של גיסה, הוא מתקרב ורואה סרגיי קופץ מתוך זה. תופס את העובד על ידי הצווארון, הזקן קורא לחצר אנשים עם זעקה ואז מכה אותו קשות תחת קתרינה. אישה מנסה כמיטב יכולתה להגן על מאהבה. בוריס Timopheevich את החוק לעשות פקודות פקודות לנעול את הפקיד מותש במחסן. ואז הוא מבקש מכלתו להביא לו משהו לאכול, והשליח שולח אותו למטחנה כדי להודיע ​​לבנו על מה שקרה. נבהלת ומפוחדת למאהבה, קתרינה מוזגת לתוך הפטריות שהחותן אוהב כל כך, רעל לחולדות. לאחר שאכל ארוחת ערב, בוריס טימופייביץ 'מת.

כמה ימים חלפו. צרפתי סרגיי מתלונן על קתרין כי בעלה בקרוב יגיע, והוא לא רוצה להתחבא מכולם ופשוט להיות מאהב סודי. הוא מתכוון להיות בעלה. קתרינה קונסולות סרגיי, וכאשר הוא נרדם, היא רואה את רוח הרפאים של החותן המנוח, המקלל את כלתה האדישה. מפוחדת, קתרינה מעירה את סרגיי, ואז שומע צעדים מחוץ לדלת, מסתיר אותו. זינובי בוריסוביץ' חזר. חוזר על אשתו על בגידה ועל מותו של אביו, הוא pounces עליה עם המכות. שומע את הצרחות, סרגיי, יוצא המקלט שלו, התקפות על בעלה של המאהבת שלו. כתוצאה מהמאבק נחנק זינובי בוריסוביץ ', וגופתו הוסתרה במרתף.

הזמן חלף, אבל תחושת האשמה על הפשעים שבוצעו היא כל הזמן מענה קתרינה. אפילו ביום חתונתה עם סרגיי היא באה ומסתובבת זמן רב במרתף. זה מציין איש שיכור אחד. כאשר הזוג הצעיר הלך לכנסייה, הוא קיווה למצוא אלכוהול, שובר את הטירה, מטפס למרתף ומגלה את גופתו של זינובי בוריסוביץ שם. מזועזע ממה שהוא ראה, האיש הקטן בורח.

בשלב זה, בבקתה, השוטרים מתנדנדים. הרבעוני מתלונן כי לא שלחו לו הזמנה לחתונה של קתרינה איזמיילובה. המצב השתנה במהירות לתוך איכר המום. הוא מדווח על הגווייה, שראה במרתף.

בגינה ליד הבית Izmailov עוברת חתונה החתונה. אורחים שיכורים מפארים את הכלה והחתן. פתאום, קטרינה מבחין כי אין טירה במרתף, כלומר הגוף של בעלה נמצא. דיווח הכל כדי סרגיי, קתרינה מזמין אותו לברוח, אבל הוא מבולבל: זה חבל לזרוק עושר. עם זאת, בסוף, המשטרה הגיעה. קטרינה מותחת את ידיהם, וסרגיי עדיין מנסה להתחבא, אך ללא הצלחה.

שלב האסירים, שבו קתרינה וסרגיי פוסעים באזיקים, נעצר בנקודת הנהר. קתרינה מתחננת בפני השומר שיאפשר לה לבוא לסרגיי, שנמצא בקבוצה אחרת, שבה יש רק גברים. עם זאת, המאהב לשעבר בגסות shooes Katerina, מאשים אותה על כל מה שקרה, אבל אחר כך הוא מתגנב בשקט סונטקה, האסיר שאוהב אותו. רודף את חסדיה, כיוון שסונטה אינה רגילה לאהוב בחינם, סרגיי מרמה להתחנן לגרב מקתרינה ונותנת להם את אהובתו הנוכחית. האסירים ללעוג קתרינה, שראה סרגיי לקחת סונטה לתוך היער. הבמה עומדת לצאת שוב, וקטרינה, מוטרדת מצער, עולה אל סונטקה עומדת על צוק ליד הנהר, וזורקת את עצמה למים.

עובדות מעניינות

• בתהליך של עבודה על "ליידי מקבת של Mtsensk המחוזי" שוסטקוביץ ' רעיון עלה לא ליצור אופרה אחת, אלא מחזור שלם, כמו של ואגנר של "טבעת Nibelung". המלחין החליט לכתוב טרילוגיית אופרה על מצבה של האישה הרוסית בזמנים שונים. הסיפור על Katerina Izmailova יהיה החלק הראשון של מחזור זה. החלק השני צריך לספר על גורלה של האישה המהפכנית, והשלישית על האישה העכשווית, גיבור העבודה. אבל חלומותיו של שוסטקוביץ 'לא התגשם. "ליידי מקבת ... "בצוואתו של הגורל היתה האופרה האחרונה של המלחין.
• המאמר, שבו עבודתו של שוסטקוביץ 'נחשפה לביקורת חריפה, נקרא "Moodle במקום מוזיקה". לא היתה כל חתימה לפרסום, אך מאוחר יותר ניתן היה לקבוע כי מחברו הוא עיתונאי דוד זסלבסקי. כתוצאה מכך, מאמר זה לא רק גינו את עבודתו של המלחין, אלא גם שימש קריאה להילחם בחדשנות באמנות, בעיקר להשפיע על התיאטרון של אדם של Vsevolod Meyerhold.

• אחרי האופרה "קתרינה איזמילובה" בעיתון נקרא "אנטי-אנשים", שוסטקוביץ 'היה מוכן לכל דבר. חבריו נאסרו וגלו למחנות, ודמיטרי דמיטריביץ' חשש תמיד שיבואו לקחת אותו, ואפילו הלך לישון בבגדיו. עם זאת, למזלו של המלחין, הכל הסתיים רק בעובדה שיצירותיו הוסרו מתוכנית הרפרטואר של כל התיאטראות והתזמורות.
• בלנינגרד, האופרה של שוסטקוביץ 'הייתה תחת השם של הסופרת "ליידי מקבת' ממטסנק", אולם ולדימיר נמירוביץ-דנצ'נקו, שהעלה את העבודה במוסקבה, ראה כי הכותרת הטובה ביותר להצגה תהיה "קתרינה איזמיילובה". כתוצאה מהשם הכפול של האופרה בתיאטרון, הופיעה הצהרת הומור: במוסקבה, קתרינה איזמיילובה מנגנת, אבל ליידי מקבת משחקת. על לנינגרד - בכל זאת, רק עם שמות להיפך.
• ב -1935, אחרי הופעת הבכורה של "ליידי מקבת 'ממטסנסק" בארצות הברית, העיתון האמריקני "ניו יורק סאן", שהציין באופרה של נטורליזם ציורי והבעה חיה מדי של רגשות, כינה אותו "פורנופוניה". טוב שבברית המועצות בעבודה לא שמעו מניעים כאלה, אלא רק בלבול במקום מוסיקה. ראוי גם לציין כי שוסטקוביץ 'במהדורה השנייה של האופרה של 1955 לא הותירה עקבות לארוטיקה הקודמת.
• האופרה של דמיטרי שוסטקוביץ '"קטרינה איזמילובה" משכה את תשומת לבם של לא רק דמויות תיאטרליות, אלא גם סינמטוגרפיות. ב -1966 יצר הבמאי מיכאיל שפירא, המבוסס על תסריטו של מחבר האופרה, סרט נפלא, שבו שיחקה גלינה וישנבסקאיה הבלתי מעורערת. זה היה הסרט הראשון בפורמט רחב עם צליל סטריאו. בנוסף, במאי הסרט הצ'כי, פיטר וואגל, עשה את הגרסה הראשונה של עיבוד הסרט לאופרה של שוסטקוביץ '"ליידי מקבת' ממטסנק", תוך שימוש בפונטוגרמה שנעשתה בהפקת האולפן של היצירה על ידי מ. רוסטרופוביץ 'בלונדון בשנת 1978. בסרט, שצולם בכל הכנות, תפקידה המרכזי של השחקנית הצ'כית מארקטא רובשוב, אך השמיע גלינה וישנבסקאיה.

מספרים פופולריים מהאופרה "קתרינה איזמיילובה"

אריוסו של קטרינה "ראיתי פעם מהחלון"

סרגיי של אריוסו "קטרינה לבובנה, קטיה"

אריוסו Katerina "ביער, בדרך כלל יש אגם"

היסטוריה של יצירת "Katerina Izmailova"

ב -1926 הכין הבמאי המוכשר חסלב סבינסקי את הסרט "קטרינה איזמיילובה", אשר, לאחר שחרורו של מסכי הקולנוע, הקסים מספר רב של צופים.

עד מהרה פירסמה הוצאת הספרים לנינגרד את הסיפור על ידי ניקולאי לסקוב "ליידי מקבת 'ממטסנק" עם איורים נפלאים של הצייר הבולט בוריס קוסטודייב. כל זה משך את תשומת לבם של עשרים וארבע דמיטרי שוסטקוביץ '. ראשית, המלחין היה ביחסים ידידותיים עם האמן המפורסם, והוא היה נסער מאוד על עזיבתו בטרם עת מהחיים, ושנית, דמיטרי באותה תקופה התחיל להלהיב את הרעיון של יצירת אופרה חדשה. לאחר קריאת הסיפור, נדהם הבחור מהתוכן הדרמטי שלו, וחשף את המוסר הפראי של בניית הבית: אכזריות ולגלוג של אדם. שוסטקוביץ 'החליט לקחת את המזימה הזאת כבסיס לעבודתו החדשה, שכן בעידן פרולקולאט, שקבע באותה עת, כל חוצפה אמנותית התקבלה. המלחינה הצעירה יכולה להתנסות הן בבחירת הנושא והן באמצעי הדימוי שלה.

לאחר שסוף סוף החליט על העלילה ותיאר את בניית האופרה, דמיטרי פנה שוב למחזאי אלכסנדר פריס על עזרתו בכתיבת הליברית, שעמם עבדו באופרה של האף. תוך כדי פתרון של יצירה יצירתית, עשה המלחין והסופר שינויים משמעותיים בתוכן הסיפור של לסקוב. לדוגמה, הם תיארו באופן ביקורתי את החברה שמקיפה את הדמויות הראשיות, הוציאו כמה דמויות קטנות, והפכו את הדימוי הטורף של הדמות הראשית לאישיות חזקה, שנמחצה על ידי חיים חסרי תקווה וחתרה להימלט מן "החושך". העובדה ששוסטקוביץ 'מזדהה עם קטרינה נראית בבירור מהעבודה: הדימוי שלה מלווה תמיד במוסיקה יפה מאוד.

המלחין החל לעבוד על העבודה בתחילת 1930, והוא גם סיים את זה בתחילת החורף, אבל רק בשנת 1932. הפגנת הבכורה של בית-המחשבה החדש של שוסטקוביץ 'התקיימה כמעט בו-זמנית בשתי הבירות בתחילת 1934. לנינגרדס ראתה את המופע על הבמה של תאטרון האופרה מאלי ב -22 בינואר עם הכותרת ליידי מקבת של Mtsensk, ו Muscovites ב 24 בחודש אותו באותו סטודיו מוסיקה על שמו של V.I Nemirovich-Danchenko, אבל קרא Katerina Izmailova. שתי ההפקות, אשר נבדלות זו מזו באופן משמעותי לא רק בשם, היו הצלחה גדולה. פרשנויות שונות של אותה עבודה עוררו סכסוכים סוערים בין מבצעי הבמה למבקרים, אך ללא קשר לכך, האופרה התקבלה בחום על ידי הקהל ובשנתיים הוצגה כמאתיים פעמים. והכל יכול להיות בשלב הגורל של "קטרינה איזמילובה" וזה יהיה טוב גם, אבל הנהלת תיאטרון בולשוי רצה להציג את האופרה. הופעת הבכורה התקיימה בסוף דצמבר 1935, וב- 26 בינואר בשנה שלאחר מכן, החבר סטלין עצמו כיבד את האופרה בביקורו. אולם, במערכה הרביעית היתה תיבת הממשלה ריקה, ויום אחר כך פירסמה בעיתון "פרבדה" את המאמר הראשון הנפרד, ואחריו מספר פרסומים שבהם נמתחה ביקורת קשה על האופרה, והמלחין הוכה באידיאולוגיה. כתוצאה מכך, בתגובה מקבילה בעקבות: "קטרינה Izmailova היה מוחרם והוסרו מתוכניות הרפרטואר של כל התיאטראות בארץ.

עשרים שנה חלפו, ושוסטקוביץ 'שוב נאלץ לחזור לעבודה, שסיימה את תקופת ההתבגרות בחייו היצירתיים. לאחר מותו של סטאלין, בתחילת 1955, החליטה הנהלת תיאטרון האופרה מלינגרד מאלי לחדש את ההפקה של אופרה אסורה ופנתה למחבר לרעיון זה. דמיטרי דמיטריביץ 'קיבל בשמחה את ההצעה הזאת, מתוך ידיעה שבזמן טוב, למרות ההפשרה בארץ, זה יהיה קשה מאוד. כבר באמצע מארס הוא הגיש מהדורה חדשה של האופרה לתיאטרון. בתוכו נחתכו כל "הפינות החדות", אשר למלחין נחשפו ל"ציור ציבורי ": הלקסיקון המגונה הוסר, התזמור וחלקי הקול תוקנו.

בנוסף, Shostakovich סוף סוף שינה את שם העבודה, לוקח את הגירסה במוסקבה - "קתרינה Izmaylova." עם זאת, למרות העובדה כי שינויים משמעותיים נעשו האופרה, ועדה שנוצרה במיוחד, אשר ראש אשר דמיטרי Kabalevsky מונה, לא הוסרה האיסור על בימוי. זה היה רק ​​בשנת 1963, כאשר Shostakovich, שהיה מרוכז במאבק מתמיד, חווה "גזר" ו "גזר", הצטרף לשורות CPSU ולקח את תפקיד יו"ר מועצת המנהלים של RSFSR האיחוד מלחינים, היה מסוגל להעביר דברים מעל הקרקע, האופרה "Katerina Izmailova" במהדורה השנייה חזר למקום. לאחר הקרנת הבכורה, שהתקיימה בתיאטרון המוסיקלי. סטניסלבסקי ונמירוביץ-דנצ'נקו, היא שוב החלה לכבוש את הקלעים של התיאטראות המוסיקליים הטובים בעולם.

הפקות

לאחר ההצגות המוצלחות שהתקיימו ברוסיה ב -1934, יצאה יצירתה של שוסטקוביץ 'ליידי מקבת', בליווי הצלחה מנצחת, לצעוד ברחבי אירופה ואמריקה. כבר ב -1935, האופרה הועלתה והערכה בשוודיה, צ'כיה, אנגליה, דנמרק ושוויץ, ארה"ב וארגנטינה. שמו של המלחין הצעיר זכה לתהילה עולמית. בארצות הברית, אופרה הפך מעוניין לבקר את מופעי הבכורה, ארתורו טוסקניני, לאופולד סטוקובסקי ו איגור סטרווינסקי.

עם זאת, לאחר הופעה קטסטרופלית בתיאטרון בולשוי (1935) ופרסומים קריטיים בעיתונות הסובייטית, העניין באופרה בחו"ל שכך מטבע הדברים. לאחר מכן הופיעו רק חמישה הפקות: בזגרב (1937), בברטיסלבה (1938), בוונציה (1947), בפוזנן (1957) ובדיסלדורף (1957).

תחייתה של האופרה ב- 1963 והצגתה בגרסה החדשה גרמו מיד להתעניינות רבה לא רק בסובייטים, אלא גם בתיאטראות הזרים. קתרינה איזמיילובה הופיעה בפני הקהל בלנינגרד (1963, 1965, 1995), ריגה (1963), טרטו (1966), קזאן (1965), קייב (1965), טלין (1977) ויקאטרינבורג (1995). בתיאטרון בולשוי, קתרינה איזמאילובה הוצגה ב -1980, וחוץ מזה, הופעת הבכורה ב -2016, שתוזמנה את יום השנה ה -110 להולדת דמיטרי שוסטקוביץ ', היתה יוצאת דופן במיוחד. האופרה, בהשתתפותם של הזמרים הזרים נאדי מיכאל (גרמניה) וג'ון דשק (בריטניה), הועסקה על ידי הבמאי רימאס תומנאס והמנצח טוגן סוקהיב.

בחו"ל, המהדורה השנייה של האופרה של שוסטקוביץ 'משכה גם היא תשומת לב, ולכן "קתרינה איזמילובה הוכרזה כמעט מיד בלונדון, בסן פרנסיסקו, בזאגרב, בניס והלסינקי. , קופנהגן, ברלין וורשה.

יש לציין כי הגרסה המקורית של האופרה לא נשכחה גם היום, להיפך, היא מעניינת יותר, בייחוד בעשרים השנים האחרונות: אחרי הכל, מה שאסור הוא תמיד סקרן ואופנתי. המופעים של "ליידי מקבת ממטנסק המחוזי" בגרסה המקורית התחדשו בלונדון, ספולטו, אוסנברוק, מילנו, אמסטרדם, פריז, ניו יורק, סנט פטרבורג ומוסקבה.

"קתרינה איזמילובה"- זו אופרה של מלחין בולט. דמיטרי שוסטקוביץ ', הריבית שבה כיום גדל. היא חטפה רגש בהיר, עומק וחדירה, והיא זכתה בלבם של מאזינים רבים ברחבי העולם, ולכן כללה תמיד ברפרטואר של התיאטראות המוסיקליים הטובים ביותר.